סידני
נגיעתה מלטפת, חמה ואוהבת
מבטה אדמדם, מהפנט כאש
היא מגוננת, עוטפת ונפרדת
שוקעת לים רב צבעים
כמו נוצת טווס אבודה.
היא תחכה לרגע הקר ביותר בלילה
לחושך המתחלף באפלה תכלכלה
לפני שתחזור אלינו בגאון
מאורע קוסמי עצום ורחוק
אך מרגיש במרחק נגיעה מכאן
קרוב מספיק לגעת בכל
בזוג אוהבים שאוהבים
האחד את השניה, האחת את השני,
את המקום, את השקיעה.
להם ורק להם אותה הותרתי
כשעזבתי להעמיק במדבר
בעברו השני של העולם
בחיפוש אחר אותה השמש ששקעה.
